ציוד ואקום נתקל לעתים קרובות בתקלות במהלך השימוש עקב גורמים שונים. על מנת להבטיח את פעולתו התקינה של ציוד הוואקום, יש צורך בתיקון הרכיבים הרלוונטיים. עם זאת, ההרכב הנוכחי של צוות תחזוקת משאבות הוואקום מורכב למדי, חלקם אנשי שירות לאחר מכירה במשרה מלאה מיצרני ומפיצי ציוד ואקום, חלקם אנשי מכירות במשרה חלקית מחנויות לחומרי בניין, חלקם אנשי תחזוקה ומפעילים מפעלים המשתמשים בציוד ואקום, וישנם גם אנשי תחזוקה מחברות שירותי תחזוקת חשמל מתמחות בשוק... לכן האתיקה המקצועית אינה אחידה, ועלו בעיות רבות.
1. חוסר יכולת לאבחן ולנתח נכון תקלות, פירוק עיוור ופריקה הם מקרים נפוצים
חלק מאנשי תחזוקת משאבות ואקום, בשל הבנתם הלא ברורה את המבנה והעיקרון של ציוד הוואקום, אינם מנתחים בקפידה את סיבת התקלה, ואינם יכולים לקבוע במדויק את מיקום התקלה. הם מפרקים ופורקים בעיוורון את המכונות על בסיס הרעיון של "בערך ובערך", וכתוצאה מכך לא רק שהתקלה המקורית לא בוטלה, אלא גם בעיות חדשות עקב כישורי תחזוקה ותהליכים לקויים. לכן, כאשר מתרחש כשל מכני, יש להשתמש בציוד זיהוי לצורך זיהוי. אם אין ציוד זיהוי, ניתן להשתמש בשיטות ובאמצעים מסורתיים לאבחון תקלות כגון "שואל, הסתכל, בדיקה וניסיון", בשילוב עם המבנה ועקרון העבודה של ציוד ואקום, כדי לקבוע את המיקום הסביר ביותר של התקלה.
בעת קביעת תקלות בציוד ואקום, השיטות הנפוצות הן "חיסול" ו"השוואה", לפי הסדר מפשוט למורכב, מהחוץ לפנים ומהרכבה לרכיב. חשוב להימנע מפירוק ופריקה באופן עיוור מבלי להתחשב בפרטים.
הסיבה לכך היא שאנשים כאלה עדיין חסרים למידה והדרכה שיטתית על ציוד ואקום ומערכות ידע חשמליות ומכניות נלוות, חסרים מודעות לתהליך הפעולה ולקורלציה של ציוד ואקום, ועושים באופן עיוור צעד אחד בכל פעם.
2. תופעת "החלפה ותיקון" קיימת בדרגות שונות
האבחון ופתרון התקלות של תקלות בציוד ואקום קשים יחסית. חלק מאנשי התחזוקה משתמשים תמיד בשיטת בדיקת ההחלפה, ללא קשר לגודל החלקים, כל עוד הם מאמינים שהחלקים שעלולים לגרום לתקלה מוחלפים בזה אחר זה, התוצאות לא רק לא מצליחות לבטל את התקלה, אלא גם להחליף את החלקים שאסור להחליף כרצונם, ולהגדיל את הוצאות המשתמש.
חלק מהרכיבים הפגומים ניתנים לתיקון כדי לשחזר את הביצועים הטכניים שלהם ללא צורך בתהליכי תיקון מורכבים, אך אנשי תחזוקה דורשים מהמשתמשים להחליף חלקים חדשים ולאמץ באופן עיוור את שיטת "החלפה ותיקון", וכתוצאה מכך לבזבוז רציני.
מבחן החלפת התריסים והחלפת חלקים הניתנים לתיקון באופן עיוור שהוזכרו לעיל עדיין קיימים בדרגות שונות בחלק מיחידות התיקון. במהלך התחזוקה יש לנתח בקפידה את הסיבה ומיקום התקלה ולקבוע אותה על סמך תופעת התקלה. עבור רכיבים הניתנים לתיקון, יש לאמץ שיטות תיקון כדי לשחזר את הביצועים, ולהימנע מהחלפה עיוורת של רכיבים.
בנוסף, רבים מחלקי החילוף המוחלפים ניתנים לתיקון מלא ולעשות בהם שימוש חוזר באמצעות תהליכים חדשים כמו ציפוי מברשת והתזה, אך בעבודות בפועל, עובדי התחזוקה בדרך כלל אינם מוכנים לבצע תיקונים. הסיבה לכך שאנשי תחזוקה אינם מוכנים לתקן ציוד פגום היא רב-גונית: ראשית, חסרים להם כלי תחזוקה נחוצים. יש להצטייד בכלי פירוק ומכשירי מדידה מתאימים ומיוחדים; חשמלאים חייבים להיות מצוידים במולטי-מטרים דיגיטליים מדויקים, ווסתי מתח, בודקים וכלים נוספים. ללא הכלים האלה, השיפוצניק יכול רק להיאנח על היצירה.
השני הוא היעדר מנגנוני תמריץ תואמים. השיפוצניק עבד קשה לתקן חלק חילוף יקר, אך לא זכה לעידוד או לתגמול. עם הזמן, השיפוצניק איבד בהדרגה את התלהבותו מתיקון ושימוש חוזר בחלקי פסולת. לפיכך, יש לנקוט באמצעי תגמול, בהתבסס על המחיר, ערך השימוש החוזר, האמינות והיבטים נוספים של חלקי חילוף, כדי לתגמל כוח אדם המתקן חלקי חילוף כאחוז ממחיר החלפים המקורי, ולקשר אותו לחודשי ושנתי. ביצועים לעידוד ההתלהבות של אנשי התחזוקה לתיקון ושימוש חוזר בחלקי פסולת.
